למה זלגו לי דמעות של אושר כשקיבלתי את ההסמכה ממכון אדלר?

אני לא רגשנית בדרך כלל.אז למה זלגו לי דמעות של אושר כשהתקשרו לבשר לי מ־מכון אדלר שאני סוף סוף מוסמכת?

התחלתי ללמוד שם לפני שלוש וחצי שנים.זה היה אחד האתגרים המשמעותיים שצלחתי. לא פעם חשבתי לפרוש באמצע. היו רגעים של ספק, של עומס, של עייפות. במיוחד בתקופת הסטאז’, שהייתה אינטנסיבית ומאתגרת מאוד.

למדתי הרבה במהלך החיים. אני לומדת נצחית.אפילו התואר הראשון שלי בפסיכולוגיה ומזרח אסיה, עם התמחות בסינית, לא היה מאתגר כמו הלימודים האלו.

ובכל זאת המשכתי.המשכתי כי באמת רציתי את זה.כי כשהרצון ממש חזק הוא גובר על הספק. בדיוק כמו בתהליך אימוני.

לאורך הדרך נחשפתי עד כמה אימון הוא תחום משנה חיים. הבנתי שזו זכות לעסוק בעבודה שיש לה משמעות אמיתית בחיים של אנשים. ללוות מישהי כשהיא מתלבטת, מתלבטת שוב, מפחדת, ואז לאט לאט מתחילה לראות אפשרות חדשה.

אני שמחה ונרגשת להמשיך ללוות נשים בתהליכי שינוי.נשים שמשהו בפנים כבר מבעבע.שנמאס להן לחכות.ושמבינות שעכשיו זה הזמן שלהן.