אלפרד אדלר ומה הקשר שלו לאימון אישי

האם אנחנו באמת פועלים רק מתוך העבר שלנו, או שיש כיוון פנימי שמושך אותנו קדימה?

אלפרד אדלר היה רופא, פסיכיאטר ופסיכותרפיסט יהודי אוסטרי, ומייסד זרם הפסיכולוגיה האינדיבידואלית. הוא פעל בתחילת המאה ה־20, אך הרעיונות שפיתח ממשיכים להשפיע עד היום על תחומי החינוך, ההורות והאימון האישי.

סיפור חייו מסביר הרבה מהתפיסה שפיתח. בילדותו סבל ממחלות קשות, התקשה ללכת ואף כמעט איבד את חייו בעקבות דלקת ריאות. הוא חווה על בשרו תחושת חולשה ונחיתות. במקום להישאר מזוהה עם המקום הזה, הוא בחר ללמוד רפואה ולהקדיש את חייו להבנת האדם וכוחותיו.

אחת התרומות המרכזיות של אדלר הייתה ההבנה שהתנהגות אנושית איננה מקרית. לפי תפיסתו, לכל פעולה שלנו יש תכלית. גם כאשר ההתנהגות נראית לנו לא הגיונית או מזיקה, היא משרתת ניסיון להשיג תחושת ערך, שייכות או ביטחון. האדם, על פי אדלר, אינו מונע רק ממה שקרה לו אלא גם מהשאיפה שלו להתפתח ולהתקדם.

וכאן נוצר החיבור הישיר לעולם האימון.

אימון בגישה אדלריאנית אינו מתמקד רק בניתוח העבר אלא בהבנת הכיוון. במקום לשאול למה אני כזו, נשאל מה אני מנסה להשיג דרך ההתנהגות הזו. מה חשוב לי באמת. לאן אני רוצה לנוע מכאן.

בתהליך אימוני אנחנו מבררות יחד את המטרה שמסתתרת מאחורי הדפוסים, מזהות את הצורך בשייכות ובמשמעות, ובוחרות דרכים שמקדמות צמיחה ולא משאירות אותנו באותם מעגלים.

הבשורה של אדלר הייתה אופטימית ופשוטה בו זמנית. האדם נמצא בתנועה מתמדת לעבר התפתחות. גם כאשר הוא מרגיש תקוע, יש בו כוחות, רצון ומשמעות.

האימון נשען בדיוק על האמונה הזו. לא מתוך ביקורת, אלא מתוך עידוד. לא מתוך האשמה, אלא מתוך בחירה מודעת לאן ממשיכים מכאן.